סגן שמחה זעירא ז"ל
שמחה זעירא, נולד בתל אביב להוריו טובה ומרדכי בערב ראש השנה תש"ד 1943.
במלחמת העצמאות לחם אביו בעיר צפת, והעיר שבתה את לבו. עם תום המלחמה הצטרפה אליו המשפחה ויחד הקימו את ביתם בגליל. שמחה גדל ולמד בצפת, אהב את נופיה והירבה לטייל בסביבתה. במהלך התיכון עבר ללמוד בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. הלימודים בפנימיה הציבו בפניו קשיים כולל חיים משותפים עם בני כיתתו, אימונים קשים ולימודים ברמה גבוהה.
בשנת 1961 התגייס שמחה לצה"ל , ולאחר האימון הבסיסי נשלח לקורס קצינים אותו סיים בהצלחה. על פי בקשתו הוצב בסיירת הדרוזים שבסיס הקבע שלה היה בחצבה שבערבה. נראה שבחירה זאת נבעה בעיקר מאהבתו לנגב ולנופיו המדבריים.
שמחה אהב את החיים ביחידה והיה אהוב על פקודיו. במהלך השירות מיצה אהבתו לנגב, טייל בכל פינה ושיתף באהבה זאת גם את חבריו הרבים. השירות בנגב גם הביא להיכרות ואהבה רבת שנים בינו לבין יעל גולדמן, שגם היא שירתה בנגב.
בתום השירות החל שמחה את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בתחילה בחר במקצועות גיאוגרפיה ומזרחנות ובהמשך עבר לחוג לגיאולוגיה שבפקולטה למדעי הטבע. במהלך הלימודים התרכז שמחה בנושאי חקר החומר והתמחה במחקר הגבישים. את עבודת המוסמך שלו הכין בהדרכתו של הפרופסור לב וסיים אותה בהצטיינות.
תוך כדי הלימודים נישאו שמחה ויעל, הקימו את ביתם בירושלים ונולדו להם 2 ילדים – רן ואורנה.
את הלימודים שילב שמחה גם בשירות מילואים כקצין בחטיבה הירושלמית. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ובמסגרת החטיבה הוא לקח חלק בכיבוש העיר חברון.
בעידוד מוריו החליט שמחה להרחיב את מחקרו לקראת עבודת הדוקטור, ובשנת 1972 נסע לגרמניה והחל את לימודיו באוניברסיטת מרבורג. המשפחה הצטרפה אליו, והוא שקע בעבודת מחקר כחבר בצוות חוקרים מארצות שונות בעולם, שעסקו בחקר גבישים מאבני הירח. באותה תקופה פרסם את עבודותיו המדעיות הראשונות והישגיו המדעיים זכו לתשומת-לב בעולם המדע וגרמו לו ולמוריו סיפוק רב. בקיץ של שנת 1973 נשלח שמחה ליוסטון שבטקסס, לכנס מדענים המועסקים על-ידי סוכנות החלל האמריקנית.
זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים. שמחה לא היסס, לקח תיק קטן עם ציוד בסיסי ויצא לדרך חזרה לארץ. הוא הגיע לשדה התעופה בפרנקפורט, שם המתינו מאות ישראלים למקום במטוס שיחזיר אותם לארץ. בשדה הוא פגש את נתי גולן, קצין שריון מהולל שהצליח לסדר לו מקום במטוס. כשהגיעו לישראל התברר ששמחה לא יצליח לחבור ליחידת המילואים שלו, ולכן הצטרף לנתי גולן ותחת פיקודו היה שותף בהקמת גדוד שריון שקיבל את השם "כח נתי". שמחה הצטרף לכח כקצין מטה ודאג במרץ רב ובמסירות להשלמת הקמתו. היחידה עלתה לרמת הגולן, וביום שישי, 12.10.73 הובילה את ההבקעה אל עומק שטחה של סוריה. באזור חאן ארנבה, הותקף הכח על-ידי מטוסי אויב, ושמחה הפעיל נגדם את המקלע שבנגמ"ש הפיקוד בשקט ובקור רוח. הכח המשיך בתנועה מזרחה, ובאיזור כפר נאסג נתקל בכח שריון סורי שפתח עליו באש. נגמ"ש הפיקוד נפגע ושמחה נהרג. בקרב זה נהרגו 18 מלוחמי כח נתי.
שמחה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל.
שמחה היה אדם מלא שמחת חיים. אהב מאוד את הוריו, את אחיו ואחותו אשתו וילדיו הקטנים אהב לצחוק לרקוד אהב טיולים בארץ וגם בחו'ל. אהב חברה והיה לו חוש הומור מיוחד במינו.
הוא גם השקיע את עצמו "עם כל הלב" בכל מה שעסק.
יהי זכרו ברוך.