סמל אביב כהן ז"ל

אביב, בן רבקה ויצחק, נולד בכ"ט באדר א' 1951 בבת-ים.

אביב היה ילד חביב היה, עליז ויפה תואר. מנעוריו היה חניך בתנועת "השומר הצעיר" ונחשב שחיין מעולה.

כשסיים את לימודיו בבית-הספר העממי, הוענקה לו מלגה ללימודים במוסד החינוכי בקיבוץ מזרע. שם התגלו כישרונותיו האמנותיים והוא עיצב עבודות-מתכת אמנותיות ועסק בגרפיקה

בתקופת מלחמת ששת הימים היה אך נער ואחיו הבכור שירת בצה"ל. כתב אביב אל אמו: "מלחמה כעת, כל החברים במשק מגויסים והפיקוד במשק עבר לנוער. אולם אם את מפחדת להישאר לבדך, אני טס הביתה לשמור עליך". על כך ענתה לו אמו: "בשומרך על המולדת אתה שומר גם עלי".

אביב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1969  והוצב בחטיבת הנח"ל. אחרי שעבר את האימון הבסיסי בנח"ל, השתלם בקורס קשר וצורף לסיירת "שקד".

לאחר תקופה של שירות מסור ללא-רבב , שוחרר אביב והוצב ביחידת מילואים.

עם השחרור חזר אביב למשק ולעיסוקים האהובים עליו – מסגרות וגרפיקה. סיפרה עליו גיסתו, רותה: "אביב, אחיו הקטן והאהוב של בעלי, היה אחד האנשים התוססים שהכרתי. כשהיה פוקד את ביתנו היה הבית לובש רוח צעירה ועליזה… אביב היה נער יפהפה, תמיר ובעל עינים כחולות, חכם ומוכשר… הוא אך הגיע לגיל שכישרונותיו החלו לשאת פרי".

אביב נשא את חברתו, אתי, ארבעה חודשים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים ועבר להתגורר עמה בירושלים. השניים תכננו לנסוע לארצות הברית, כדי ללמוד שם גרפיקה ועיצוב-פנים. בתקופה שעשה בירושלים התפרנס מעבודות שונות, והיה גם סבל ואח בבית חולים. כחודש לפני שיצאו לנסיעה המיוחלת עברו בני הזוג להתגורר עם האם בחולון.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לא חיכה אביב לצו הקריאה. הוא השאיר על שולחנו פתק לאמו: "אמא, לא יכולתי לחכות שיבואו לקרוא לי והלכתי". הוא הצטרף ל"כוח נתי" ועלה עם אנשיו לרמת-הגולן כמש"ק קשר בנגמ"ש פיקוד. במהלך הקרב של הכוח ליד כפר נסג', ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע נגמ"ש הפיקוד ואביב נהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

אביב כהן – יהי זכרו ברוך