עם שחרורי מחיל השריון ב- 71 כמט"ק פטון, הועברתי ליחידת מילואים חדשה שאמורה הייתה לקבל טנקי שוט מדור ישן יותר ממחנה צאלים. מאחר והיו עיכובים בהקמת היחידה הזו, התייצבתי עם פרוץ המלחמה ביום ראשון 7 באוקטובר בבסל"ש ג'וליס. חבר קרוב סידר לי "פרוטקציה" להתקבל כנהג זלדה בכוח החדש שהוקם ע"י נתי גולן ז"ל, מאחר ובסוף השירות שלי עברתי קורס מהיר על כלים אלו במדור נט"ר.
כידוע שלבי התארגנות בימים אלו של המלחמה היו מבוהלים ביותר, ועל כן עלינו לרמת הגולן לאזור עין זיוון ופתחת קונייטרה ביום רביעי 10 באוקטובר, במסגרת פלוגת סיור וחרמ"ש של כוח נתי. למחרת בבוקר נכנסנו ככוח עזר להמשך ההבקעה בכיוון חאן ארנבה, וכאן נלחמנו כ6- ימים רצופים כאבטחה לטנקים של כוח נתי ושל חטיבה ,679 תוך כדי הפצצות של מטוסים סוריים וארטילריה, שבסופם השתתפנו בטיהור אזור ג'בע ומזרחה לכיוון כפר נאסג.'
בסוף השבוע השני של המלחמה הצטרפתי כטנקיסט לפלוגה של קרני, שעשתה רבות ונצורות בכל ימי הקרבות בהשמדת טנקים סוריים ועיראקיים בציר הארוך שבין חאן ארנבה תל אל קרין וג'בע …. והספקתי להילחם עימם בציר הצפון מערבי בין כפר נאסג' עד תל מרעי. האירוע הזכור לי ביותר משבוע זה הוא ירי ישיר שביצעתי במקלע 0.5 )שכידוע היה לרוב "תקוע" עקב מעצורים( לעבר סוחוי שצלל בגובה נמוך לעברנו עד להפלתו בסמוך אלינו. כמובן שהרבה כוחות ירו לעברו, אך "נראה לי" כי אני ועדיאל קרתי, שירה אף הוא לעברו, אכן הפלנו אותו. הימים הבאים בחניון החשוף למרגלות תל מרעי בקור עז היו מפרכים ומתישים, אך
שמרנו על המוראל במשך כל 8 חודשי המילואים.
כסטודנט בטכניון ארגנתי מערכת הרצאות עם פרופסור הלל רובין מהטכניון, שהקדיש לנו באהבה שעות רבות ומעניינות ביותר בלימוד מסיבי של מכניקת הזורמים ונושאי הנדסה שונים.כמובן שהחזרה ללימודים ולשגרה הייתה קשה, אך בעיקר העצב הרב על חברים רבים מפלוגת הפטונים בסדיר שלי, שנפלו בגזרה המצרית גרם לנו לדכדוך ולמועקה.
עומס המילואים הרב במסגרת גדוד 266 בשנים שאחרי המלחמה הכבידו על כולם ואין ספק שהמנהיגות של קרני, משה לוי, זמל, זרחי ואחרים עזרה לכולנו להתגבר על עומס זה.
כיום הנני מהנדס פרויקטים במפעל ביו-טכנולוגיה לאחר 30 שנות עבודה נהדרות כמהנדס בכיר בארץ ובארצות הברית במסגרת חברת אינטל העולמית. השתתפותי הפעילה בבניית שלושת מפעלי החברה בארץ מקדמת את ישראל בכל מישור טכנולוגי ותעשייתי.
למזלי אשתי ושלושת ילדי מתעניינים בהיסטוריה המורכבת של המלחמה הקשה, ושמחו לבקר איתי באתרי הקרבות ברמת הגולן.
נפלה בידי הזכות להשתתף בצוות הארגון של הכנס החשוב הזה, ואני מודה על כך לגבעתי, קרני, משה לוי ואחרים.