יום א' 7/10/73
נודע לי על המלחמה בזמן תדלוק בתחנת דלק בסקוטלנד, שם בילינו אשתי ואני בטיול צעירים לאחר חתונה. במהלך התדלוק פתחתי עיתון וראיתי בדף הראשון: "מלחמה במזרח התיכון, הצבא המצרי חצה את תעלת סואץ והשתלט על המעוזים". הייתי המום ולא יכולתי לתפוס. שנה קודם לכן שירתי כמ"פ ו' בגדוד 184 מול גשר הפירדן וערכנו אין ספור תרגילים לחבור למעוזים במקרה של התקפה מצרית ולהדוף את התוקפים. הפלוגה שלי ישבה בתעוז מרפסת –בסיני.
כל אחד מאיתנו ידע שתעלת סואץ היא מכשול בלתי עביר. ידענו במדויק את הכוח העומד מולנו והיה לנו ביטחון מוחלט שביכולתנו למנוע ממנו לחצות את התעלה, כך חשבו והאמינו כולם.
סיימנו לתדלק והתחלנו לנסוע ללונדון כמעט ללא הפסקה, כל היום וכל הבוקר שלמחרת. בלונדון התגוררו חברים שעבדו בשגרירות. עם הגעתנו התברר שהטיסה הראשונה תהיה ביום ד' 10.10.73 בבוקר ותינתן עדיפות לשריונאים, טייסים ורופאים. בעזרת החברים בשגרירות השגנו כרטיסים ועלינו למטוס.
יום ד' 10/10/73
הגענו ללוד אחה"צ-ערב, מייד נרשמתי על ידי צוות הגיוס ונשלחתי לג'וליס – נאמר לנו שבג'וליס מקימים יחידות שריון ועליי להתייצב; נפרדתי מאשתי הצעירה, אני על אוטובוס לג'וליס, והיא על אוטובוס לקיבוץ מעברות. הגעתי לג'וליס בשעות אחה"צ נקלטתי ומייד שלחו אותי למדור תותחנות (נדמה לי). אמרו לי שמתארגן כוח בפיקודו של נתי גולן, שאותו הכרתי 5 חודשים קודם לכן באימון בבאליש. נכנסתי למשרד התייצבתי ושובצתי מיד לתפקיד קמב"ץ. יורם נוריאלי מ"פ המפקדה הביא לי מדים נשק וחגור. בשעות הערב של אותו יום קיבלנו פקודה לעלות לרמה"ג. הכוח עלה על מובילים ואוטובוסים. אני נסעתי עם נתי בג'יפ לחמ"ל פיקוד צפון בהר כנען לאסוף מידע על הנעשה ברמה"ג. הגענו בלילה, החמ"ל היה מלא בקצינים, ולפי מעט המידע שקיבלנו הסורים נהדפו אל מעבר לגבול ברוב החזיתות, ובשטח מספר קטן של כוחות סורים עדיין פועלים. פניתי לקמ"ן בפיקוד לקבל מפות, וכל שהוא היה יכול לתת לי זה קטעי צילום ממפת הקוד.
יוםה' 11/10/73
בבוקר עם עליית הגדוד לרמה"ג נערך תדרוך של נתי לכוחות בבית המכס העליון ולאחריו עלינו לנפח ליד המחצבה על מנת לפרוק את הטנקים. בתנועה לנפח ראינו טנקים וזחל"מים שלנו פגועים, דבר שהמחיש לנו את מה שהתחולל כאן בימים הקודמים. מייד עם הגיענו לנפח נתי קיבל פקודה לעצור ולהיות מוכן לרדת לסיני, לאחר דין ודברים סוכם שאנחנו נשארים ברמה"ג. הטנקים הורדו מהמובילים; הצוותים עלו על הטנקים ונערכו במסגרת פלוגתית. באותו יום בשעה 13:00 זומנו לקבוצת פקודות אוגדתית בתל יוסיפון ) אוגדה (210 בפיקודו של דן לנר. קבוצת הפקודות הייתה קצרה ועניינית כאשר כוח נתי הוגדר כעתודה אוגדתית והעביר את פלוגה ג' (גלבי) בפיקודו של דב קוזיקרו לחטיבה 179 שבפיקוד רן שריג. אני זוכר שבמהלך קבוצת הפקודות חייל האוויר תקף מטרות בסמוך לגבול, ולפתע הופל מטוס סקיהוק שלנו, ובאחת כל החושים נדרכו על מנת לחלץ את הטייס, עד כמה שזכור לי ללא הצלחה. בערב נערכנו בחניון לילה בפתחת קוניטרה מוכנים להבקעה, שאמורה להתחיל ביום ו' 12/10/73 לפנות בוקר בהרעשה ארטילרית וכך אכן קרה.
יום ו' 12/10/73
ביום הקודם חטיבה 179 – החטיבה הפורצת הצליחה לפרוץ את הציר עד מבואות חאן ארנבה ונעצרה. קיבלנו בשעות הבוקר פקודה לעבור ת"פ חטיבה 679 שבפיקוד אורי אור ולהתכונן לכיבוש המובלעת הדרומית. עברנו דרך חטיבה 179, שנפגעו לה כלים רבים, ונערכנו בסביבות כפר ג'בא; שם ספגנו תקיפת מטוסים סורים שהסבה נפגעים ראשונים. בין 8:00 ל- 9:00 התחלנו לנוע לכיוון דרום מזרח על בסיס ציר "ישימון" עם פלוגה א' בפיקודו של שמוליק אבישאול ופלוגת החרמ"ש בפיקודו של צוריאל. פלוגה ב' בפיקוד קרני עקפה את תל שער ממזרח ההתקדמות במקביל לנו מצפון לדרום. במהלך ההתקדמות לכיוון כללי מזרח. בכפר נאסג' הותקפנו במטחים של סאגרים וארטילריה ומטוסים. בכל התנועה היו לנו בעיות קשר קשות, ואני זוכר שקצין הקשר יוסי אופנגנדן ז"ל עלה על הטנק וניסה לתקן את התקלה. בעקבות פגיעה בסמוך לטנק המג"ד, הקשר הושבת ועברתי עם נתי לנגמ"ש הפיקוד שנע בצמוד אלינו ומאחורינו. הקשר בנגמ"ש היה תקין, וחשנו ביטחון בשליטה על הכוחות; הגענו למבואות כפר נאסג' בסביבות 12:00 פתחנו באש ותקפנו את הכפר. מלבד כמה משאיות ואזרחים מבוהלים לא היו בכפר כוחות כלשהם. צפינו מזרחה לכיוון תל ענטר ומשלא ראינו כוחות אויב התחלנו להתקדם כשפלוגה א' של אבישאול מובילה, ואנחנו צמודים אליו. בסביבות השעה 12:30 נפתחה אלינו אש מטווחים קצרים. אני זוכר את נתי צועק: "יורים עלינו לרדת מהר"! אבל ספגנו פגיעה ישירה והנגמ"ש נעצר. קפצתי מהנגמ"ש ובמבט לאחור ראיתי מישהו על הנגמ"ש שהמעיל שלו בוער, חזרתי לחלצו והתברר שזה נתי שעמד לידי בנגמ"ש. הורדתי אותו, הפשטתי ממנו את המעיל הבוער, ראיתי שפניו מלאות דם, לקחתי אותו מעבר לרכס ולמזלנו עמדו במקום טנקים בעמדות. העליתי את נתי לטנק, אמרתי למט"ק שזה נתי גולן ושצריך לפנותו לתאג"ד; לי לא היה מקום בטנק ונשארתי בשטח כשהמט"ק זרק לי עוזי להגנה עצמית. כעבור זמן, לא זוכר כמה הגיע טנק נוסף וכשראיתי שמדובר בשוט קל נופפתי לו, והוא חילץ אותי. נכנסתי לטנק כאיש צוות חמישי. לאחר זמן מה הוצאתי את הראש מהצריח וראיתי שאנחנו בתוך הישוב כפר נאסג.' אמרתי למט"ק: "צא החוצה מייד! מסוכן להיות בשטח בנוי"! זה היה בשעה 13:30 בערך. כמו שאנחנו יוצאים צפונה מכפר נאסג,' אני רואה לפניי טנק שוט בודד נוסע ממערב למזרח. נופפתי לו והוא עצר לידינו למרבה הפתעתי בטנק היה עמרי נגב הסמ"גד שהוזעק להחליף את נתי לאחר ההיתקלות. הצטרפתי לטנק כקמב"ץ והמשכתי בטנק זה עד סוף המלחמה. למרבה המזל לפני היציאה ערכתי על גלויה את הוראות הקשר הגדודי והחטיבתי ולאחר שעליתי על הטנק של עמרי כיוונתי את התדרים של הגדוד ושל החטיבה. כשחזרתי לדבר ברשת הגדודית ( "קרול" ) והקמתי קשר עם הפלוגות, ענה לי קרני מ"פ ב:' "מברג כאן בורמה כמה טוב לשמוע את קולך שנית"! אני זוכר שבגלל עומס האירועים לא שייכתי זאת לחזרתי לטנק לאחר הפגיעה בנגמש, אבל לימים המשפט הזה אמרהכל.
עמרי נגב ארגן את הכוח מחדש; ובשעות אחה"צ, בשעה 15:00 לערך ובמהלך ההתארגנות נפתחה התקפת הכוח העיראקי מדרום. ההתקפה תפסה אותנו בתהליך תדלוק, תחמוש ותחזוקה, זכור לי שהיה שם טנק עם זחל פרוס ובין רגע התחילו לגרור אותו לאחור והטנק חולץ. עם ערב קיבלנו פקודה להיערך בשטחים השולטים מצפון לצומת נאסג' ולהיערך לקרב עם השריון העיראקי ביום שבת 13/10/73 לפנות בוקר. בלילה ספגנו מטחי קטיושות בלתי פוסקים, ואני זוכר את צוותי התחזוקה שהגיעו לכל מקום מחמשים ומתדלקים בעצמם, הם אמרו לנו אתם לכו לישון.
יום שבת 13/10/73
שבת בבוקר פתחנו בהתקפה מתואמת שהדפה את הכוחות העיראקים דרומה. אני זוכר את הקרב כקרב מוצלח בו פגענו בטנקים רבים, וכוחות השריון העיראקי נסוגו.
עד הפסקת האש לקחנו חלק בשני קרבות נוספים באזור תל ענטר ב- 16/10 עם חטיבה 679 שבפיקוד אורי אור וב- 19/10 עם חטיבה 9 שבפיקוד מוטקה בן פורת.
הקרב של ה- 19/10 זכור לי כקרב קשה יותר, הסורים לא נסוגו ואף הצליחו להתקדם והיו בו רגעים של מתח עד שהצלחנו לפגוע בסורים ולהודפם. מתום הקרב ב- 19/10 ועד הפסקת האש ב- 23/10 החזקנו את הגזרה בתלים ענטר ועלקיה; בימים אלו ספגנו התקפות ארטילריה ללא הפסקה, והיה קשה מאוד לשמור על משמעת ולהישאר בתוך הכלים. בלילות התארגנו בחניוני לילה מאובטחים.
לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף בסוף אוקטובר, ירדנו על שרשרות למחנה עליקה ברמה"ג להתארגנות. צוותי הטנקים והמכונאים התנפלו על הטנקים על מנת לתקנם ולהחזירם לכשירות בסיוע של כוחות עזר מהסדנאות. התחלנו מייד לערוך רשימות שמיות, ובהשוואה לרשימות הבסיס ביציאה היה לנו פער של כ- 240 לוחמים שלא ידוע מקומם. אני זוכר שביחד עם אברהם שרצר, קצין השלישות, ערכנו עשרות רשימות, כולל בדיקה במפקדות, על מנת לאתר את החסרים, קימתי אישית ראיונות עם עשרות חיילים שהכלים שלהם נפגעו, על מנת לאסוף ולהשלים מידע על נפגעים.
בוקר אחד כאילו משום מקום הופיעה קצינה גבוהה, נכנסה למשרד ואמרה: "שמי רותי וגויסתי לסייע בקשר עם משפחות." שילבנו אותה מייד בצוות. וכך מידי שבוע או פעמים בשבוע הייתה רותי מגיעה אלינו עם מידע על קשר עם משפחות הנופלים. רותי השתלבה בצוות שלנו בטבעיות כאילו עבדה איתנו זמן רב, והפכה אחת משלנו.
כל זמן ההתארגנות בעליקה היו ידיעות שהסורים מתכננים התקפה על כוחותינו במובלעת על מנת להשפיע על המו"מ והוחזקנו בכוננות לחזרה לקו. ואכן בתחילת נובמבר 73 כ- 10 ימים לאחר הירידה לעליקה חזרנו לקו בתוך המובלעת באזור תל מרעי תל אחמר ליד צבצבא. עם החזרה לקו ציידו אותנו בציוד חורף, ולכל פלוגה העמידו מכולה אשר שימשה למגורים ולאחסון, היה קר מאוד וצפוף. אני זוכר שפלוגה ה' ישבה על תל מרעי, ופלוגות הטנקים ב' ו-ג' ישבו על תל אחמר ותל צפוני לו.
בתחילת דצמבר 73 הוחלפנו ועברנו לחאן ארנבה, מקום המפקדה של חטיבה 179 שבפיקוד רן שריג. באותו זמן הוחלט לפרק כוחות מאולתרים ולשלבם ביחידות מילואים קיימות. כוח נתי פורק והועבר בשלמות לגדוד 266 בפיקוד עוזי קרן, ואני מוניתי לסמג"ד. ב- 1976 קיבלתי את הפיקוד על הגדוד. לוחמי כוח נתי היו הגרעין שעליו הוקם מחדש גדוד .266
שירתנו ברצף עד מאי 74 בגדוד 266.